כנראה שאין כמעט בעלי כלבים שלא שמעו את שם המחלה "תולעת הפארק" . תולעת הפארק היא בעצם תולעת קטנה המועברת על ידי חיפושיות זבל ומדביקה כלבים. מחלה זו נפוצה מאוד בישראל וקיימת בכל אזורי הארץ וזאת לעומת הדעה הרווחת כי המחלה מוגבלת לאזור גוש דן בלבד. הכלב הנגוע יפריש את ביצי התולעת דרך מערכת העיכול בצואה, חיפושיות הזבל שאוספות את הצואה וניזונות ממנה בולעות את הביצים והתולעת מתחילה את ההתפתחות הראשונית בתוך החיפושית. כלבים יידבקו במחלה אחרי שיאכלו את חיפושית הזבל או דרך ביצים בצואת כלבים אחרים. הדבקה יכולה להתרחש גם עקב אכילת בשר של חיה אחרת שנדבקה בתולעת (עכברים, חולדות וכו).
אחרי הבליעה התולעים הצעירות מגיעות אל מחזור הדם של הכלב, מגיעות אל אבי העורקים ולוושט. אחרי התבגרות התולעת מטילה ביצים בוושט וביצים אלו יצאו בצואת הכלב = מחזור החיים של התולעת יושלם. תולעת שעוברת לגור בוושט יוצרת מבנים הנקראים "גרנולומות" – עיבוי רקמה שבתוכו חיה ומתרבה התולעת.
גרנולומות אלו גדלות וגורמות לחסימה מכאנית של מעבר המזון בוושט. עם הזמן חלק מהגרנולומות עוברות שינוי והופכות להיות מסות ממאירות.
זיהום בתולעת הפארק גורם למספר בעיות קשות ביניהם:
- חסימה מכאנית של הושט על ידי גרנולומות – הדבר גורם לקושי בהעברת מזון והבעלים יראו פליטות של המזון מיד עם אכילתו, לפעמים יצטרפו גם שיעולים כי פליטות עלולות לגרום לשאיפת המזון לריאות. עם הזמן יכולה להתפתח דלקת ושט והרחבה שלה.
- גרנולומות שיעברו שינוי ויהפכו לממאירות עלולות לשלוח גרורות ליתר הגוף ולפגוע במערכות גוף רבות.
- ריור – נוכחות של תולעת הפארק בוושט גורמת לעיתים לדלקת של בלוטות רוק, דבר המתבטא בהגדלה שלהם, כאב באיזור הצוואר ובריור מוגבר.
- נוכחות של מסה בוושט עלולה לגרום לתגובה בעצמות של הרגליים, ליצור כאב וצליעה של הכלב.
- מפרצת של אבי העורקים – נדידה של תולעת הפארק באבי העורקים עלולה לגרום לקרע שלו – מה שיצור דימום מהיר ולצערנו מוות של בעל החיים.
- נדידה של התולעים במחזור הדם יכולה לגרום לנמק ופגיעה באספקת דם בכלי דם של מערכת העיכול. כתוצאה מכך ייתכן נמק של קטע מעי מסויים, ודליפה של תוכן המעיים לבטן.
- חלק מהתולעים נודדות מחוץ לוושט ומחזור הדם ועלולות להגיע למערכת העצבים הראשית. נוכחות של תולעת בחוט השדרה תגרום להרס של עצבים היוצאים מהמוח ונמשכים לחלק האחורי של הגב. פגיעה בחוט השדרה תגרום לאובדן של תפקוד עצבי ברגליים, שיתוק חלקי או מלא שלהם.
אבחון המחלה יתבצע על ידי נוכחות של סימנים קליניים מתאימים, ביצוע בדיקות דם מלאות (בבדיקות אלו לעיתים ניתן למצוא ריבוי תאי אלרגיה במחזור הדם), בדיקת צואה לביצי תולעים, צילומי בית חזה, בדיקה נוירולוגית מלאה במידה ויש סימנים עצביים ואנדוסקופיה.
טיפול בתולעת הפארק מבוצע על ידי תרופה ייעודית הניתנת בהזרקה בסדרה של זריקות עוקבות. במידה והמחלה כבר מתקדמת מאוד או במידה ויש פגיעה חמורה בוושט או חוט השדרה לא תמיד יהיה ניתן לרפא את הכלב אלאל רק להפחית את הסימנים. כשהגרנולומות הופכות לגידולים ממאירים הטיפול היחידי הוא הסרה -ניתוח מורכב מאוד מאחר וניתוח ושט נחשב לניתוח בסיכון גבוה במיוחד.
למעשה הדבר החשוב במחלה זו הוא למנוע אותה. לתת לכלבים טיפול עקבי כנגד תולעת הפארק – זריקה הניתנת חמש פעמים בשנה במרווחים של חודשיים וחצי על ידי וטרינר ונכללת בסל החיסונים. לאור המודעות הרבה שזכתה לה המחלה בשנים האחרונות רואים ירידה משמעותית במקרים הקשים של תולעת הפארק וזאת בזכות הבעלים שבוחרים לטפל היטב בכלבים שלהם. בנוסך למתן טיפול מניעתי יש חשיבות רבה למנוע מהכלב לאכול צואה של כלבים אחרים או פגרי חיות ואדמה.
חשוב מאוד לציין כי ישנם גזעי כלבים הרגישים לחומר איתו מבוצעת הזריקה כנגד תולעת הפארק. בין הגזעים הנ"ל נכללים גזעי קולי, רועים למיניהם וגם חלק מכלבים גזעיים אחרים. מתן של זריקה לכלב עם רגישות עלולה לגרום לתופעות לוואי קשות ביותר. על כן הוטרינרים מורגלים בזיהוי גזעים להם הזריקה מסוכנת וגזעים אלו מחוייבים לעבור בדיקת דם ייעודית לגילוי הרגישות. ללא בדיקת הדם לא יהיה ניתן לתת את הטיפול מאחר וזה עלול לסכן מאוד את הכלבים. כלבים שיימצאו רגישים לחומר הטיפול יקבלו טיפול כנגד תולעת הפארק בכדורים אותם יש לתת לכלב על בסיס חודשי.
אל תוותרו על הטיפול המניעתי החשוב הזה. תוודאו שכלבכם מכוסה ולא פיספסתם טיפולים.
