מחלות א.א.ג אצל חתולים - נזלת /עיטוש/זיהומים.

חתולים, כמו בני אדם וחיות רבות אחרות, עלולים להתעטש מדי פעם. התעטשות היא רפלקס שעוזר לנקות את מעברי האף מחומרים מגרים, אלרגנים וחומרים זרים אחרים. בעוד שהתעטשות מדי פעם היא נורמלית עבור חתולים, התעטשות מוגזמת או מתמשכת יכולה להיות סימן לבעיה בריאותית אקוטית. במאמר זה, נחקור כמה מהסיבות הנפוצות מדוע חתולים מתעטשים.

1.גורמים מגרים ואלרגיות

אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכך שחתולים מתעטשים היא חשיפה לחומרים מגרים ואלרגנים בסביבה. אלה עשויים לכלול אבק, עשן, אבקה, נבגי עובש וחלקיקים אחרים הנישאים באוויר. כאשר חומרים אלו חודרים לאף ולגרון, הם עלולים לגרום לגירוי ודלקת, מה שמוביל להתעטשות, נזלת ותסמינים נוספים. חתולים מסוימים עשויים להיות רגישים יותר לחומרים מגרים או אלרגנים מסוימים יותר מאחרים, וחשיפה לחומרים אלו עלולה לעורר תגובה אלרגית.

2. זיהומים

זיהומים בדרכי הנשימה, כגון הרפס וירוס חתולים, קליציווירוס וכלמידיה, עלולים גם הם לגרום להתעטשות בחתולים. זיהומים אלו מדבקים מאוד ויכולים להיות מועברים מחתול אחד למשנהו באמצעות מגע ישיר או על ידי שיתוף של קערות מזון או מים. בנוסף להתעטשות, חתולים עם זיהומים בדרכי הנשימה עלולים לחוות גם שיעול, נזלת, חום ואובדן תיאבון. טיפול בזיהומים בדרכי הנשימה כולל בדרך כלל אנטיביוטיקה, תרופות אנטי-ויראליות וטיפול תומך.

3. אובייקטים זרים או גופים

חתולים מטבעם הם חיות סקרניות ושובבות , לכן מידי פעם הם עלולים לרחרח או לבלוע חפצים זרים, כגון דשא, כדורי שיער או צעצועים קטנים. חפצים אלה יכולים להיתקע במעברי האף או בגרון, ולגרום לגירוי  או לעורר התעטשות. במקרים מסוימים, חפצים זרים עלולים לגרום גם לבעיות חמורות יותר, כגון חסימה בדרכי הנשימה או זיהום.

4. בעיות שיניים

בעיות שיניים, כגון מחלת חניכיים או אבצסים בשיניים, עלולים לגרום לחתולים להתעטש. הסיבה לכך היא ששורשי השיניים העליונות ממוקמים קרוב למעברי האף, וזיהומים או דלקות בפה עלולות להתפשט לסינוסים ולחלל האף. תסמינים אחרים של בעיות שיניים בחתולים עשויים לכלול ריח רע מהפה, הזלת ריר וקושי באכילה.

5. גידולים באף

במקרים נדירים, חתולים עלולים לפתח גידולים בחלל האף או בסינוסים. גידולים אלה יכולים לגרום להתעטשות, הפרשות מהאף ותסמינים נשימתיים אחרים. טיפול בגידולי אף עשוי לכלול ניתוח, טיפול בקרינה או כימותרפיה.

צוות המרפאה תמיד זמין עבורכם לכל שאלה או יעוץ. מבטיחים להעניק את הטיפול הטוב והמקצועי ביותר עבור חיית המחמד שלכם. 
מוזמנים להתקשר אלינו להתייעצות בטלפון 09-9572267  או  לשלוח ווטסאפ אל המספר 058-445-2100. 
 

מחלות נשימה זיהומיות של חתולים (הרפס, קליצי, כלמידיה)

מחלות זיהומיות של דרכי הנשימה העליונות בחתולים נפוצות ביותר. התלונה הרווחת בין בעלי החתולים היא "החתול שלי מצונן". מדובר על חתולים עם נזלת, עיטושים, גודש דרכי נשימה, אף סתום, הפרשות אף והפרשות עיניים. כל אלו מתאימים לקומפלקס מחלות נשימתיות של חתולים הנגרמות מווירוס ההרפס – FHV – Feline Herpes Virus, וירוס קליצי – Calici וחיידק הכלמידיה – Clamidia. מבין שלושתם וירוס ההרפס הוא הנפוץ ביותר כשיש אוכלוסיות חתולים עם הדבקה של מעל 90% מהחתולים.

הרפס בחתולים

דבר ראשון חשוב לדעת שהרפס חתולים לא מדבק בני אדם. 

ההדבקה ב- הרפס חתולים מתרחשת דרך הפרשות של חתולים נגועים במגע ישיר או על ידי חשיפה להפרשות שנשארו על כלי אוכל, מקומות מרבץ ופרווה או במעבר ביו החתולה שילדה לגוריה בזמן ההמלטה או ההנקה.

הסימנים למחלת הרפס חתולים

הסימנים למחלה כוללים חום, אפטיה, ירידת תאבון, גודש או דימום באף, הפרשות אף, עיניים, צרידות ועיטושים. במקרים קשים חלק מהחתולים מפתחים דלקת ריאה ועל כן יתווספו גם שיעולים. הרפס, קליצי וכלמידיה פוגעים קשות גם בעיני החתולים והם יוצרים דלקות לחמית וכיבים. מי שסובל בעיקר מהמחלה הם גורים צעירים להם מערכת חיסון חלשה יותר. מוזר ואין לזה הסבר מדעי , אך ברוב הפעמים העין השמאלית היא זו שנפגעת ברוב המקרים מן המחלה.

חלק מהחתולים שיעברו הדבקה בהרפס לאו דווקא יראו סימני מחלה אלא יהפכו לנשאים שקטים. חתול הוא נשא של המחלה לא יראה כלל סימנים עד להתפרצות המחלה שיכולה להתרחש גם שנים אחרי ההדבקה הראשונית. מחלת ההרפס יכולה להתפרץ במצבי סטרס ומצבי מחלה נוספים והיא נפוצה בחתולים שעוברים אירוע של נסיעה, מעבר בית, הכנסת בעל חיים חדש הביתה או כל אירוע סטרס אחר.

אבחון הרפס בחתולים

אבחון של הרפס יתבצע על ידי היסטוריה רלוונטית, ובדיקה רפואית בה הווטרינר יראה סימנים מתאימים למחלה. בחלק מהמקרים יהיה צורך בביצוע בדיקות דם מלאות וצילום רנטגן של הריאות.

רוב החתולים הבוגרים בעלי מערכת חיסון תקינה הם בעלי סיכויי החלמה טובים מאוד כשהטיפול בדרך כלל יכלול טיפול אנטי ויראלי ספציפי, משחת עיניים וטיפול אנטיביוטי נלווה למצב של זיהומי משנה בחיידקים. חתולים עם חום וכאלו הסובלים מכאבי גרון יקבלו גם מעוררי תאבון ושיכוך.

יש לזכור כי המחלה היא מחלה מדבקת וחתול שאובחן להרפס, כלמידיה או קליצי חייב להיות מבודד מחתולים אחרים על מנת לא להדביק אותם.

בכל מקרה שהחתול שלכם מצונן, מדוכא, יורד באכילה יש ליצור קשר בדחיפות עם הווטרינר ולהגיע לבדיקה והתאמת טיפול.

טיפול תרופתי להרפס חתולים

 מקרים קלים של זיהום בוירוס בלבד יחלימו לבד גם ללא טיפול. צריך להבדיל בין טיפולים אנטיביוטיים למחלה וטיפול להורדת הלחץ שיכול לבוא על ידי כדורים

ההמלצה הראשונה לטיפול בעיניים היא טיפות עיניים שיש בהם אנטיביוטיקה כמו TOBROMYCIN .

טיפול אנטיביוטי במשחת טרמיצין (אוקסיטטרציקלין).

טיפול אנטיויראלי: טיפול אנטיויראלי ספציפי בפאמציקלוויר במינוון 40 מ”ג לקילו 

L-Lyzine– חומצה אמינית שמתחרה עם החומצה אמינית ארגינין המצויה בגנום שנגיף. מינון: 250 מ”ג BID עם האוכל. מגיעה בקפסולות של 500 מ”ג (סולגאר),  או בצורה של ג'ל.

טיפות אינטרפרון- בתדירות של 3-4 פעמים ביום.

***** טיפול נכון יכול תוך 3-7 ימים לשפר מצב הבריאות של החתול ואף להחזיר את היכולת שלו לפתוח את העין.

כלמידיה חתולים

כלמידיה חתולים (Feline Chlamydia), הידועה גם בשם Chlamydophila felis, היא חיידק הגורם לזיהום בדרכי הנשימה העליונות של חתולים. הזיהום יכול לגרום למספר תסמינים, במיוחד בעיניים ובאף.

תסמינים

הסימנים הנפוצים של זיהום בכלמידיה חתולים כוללים:

  • דלקת הלחמית (Conjunctivitis): דלקת ואודם בעיניים, עם הפרשות (בדרך כלל מימיות או מוגלתיות).
  • דלקת אף-גרון (Rhinitis): גירוי ודלקת בנחיריים, שיכולה להוביל להפרשות מהאף.
  • עיטוש
  • חום
  • עייפות
  • אובדן תיאבון

דרכי הדבקה

הזיהום בכלמידיה חתולים מדבק מאוד ויכול לעבור בקלות מחתול לחתול דרך מגע ישיר עם הפרשות נגועות (כגון הפרשות עיניים או אף). זה נפוץ בעיקר במקומות בהם יש הרבה חתולים כמו בתי גידול, תחנות הצלה או בתים עם מספר רב של חתולים.

אבחון

הווטרינר עשוי לבצע מספר בדיקות כדי לאבחן זיהום בכלמידיה חתולים, כולל:

  • בדיקת PCR: בדיקה שמזהה את החומר הגנטי של החיידק.
  • תרבית חיידקים: לקיחת דגימה מהעין או מהאף והנחתה בתרבית כדי לראות אם החיידק יגדל.

טיפול

הטיפול הנפוץ לכלמידיה חתולים כולל:

  • אנטיביוטיקה: בדרך כלל טיפול באנטיביוטיקה כמו דוקסיציקלין או טטרציקלין. הטיפול ניתן בדרך כלל דרך הפה, ולעיתים באמצעות טיפות או משחות לעיניים.
הפרשות בעיניים
הפרשות בעיניים

קליצי חתולים

וירוס הקליצי הוא וירוס מדבק מאוד המשפיע על חתולים. הוירוס פוגע בדרכי נשימה חתוליות ויכול לגרום גם לבעיות בריאות חמורות אחרות בחתולים. אם אתה בעליו של חתול, חשוב שתכיר את התסמינים של המחלה וכיצד למנוע את התפשטות הוירוס.

התסמינים העיקריים של הוירוס הם : 

-הִתעַטְשׁוּת

-נזלת

-עיניים דומעות

-כיבים בלשון ובפה

-אובדן תיאבון

-תַרְדֵמָה

– במקרים חמורים הסתבכות המחלה יכולה להתדרדר לדלקת ריאות , חום ואף מוות. 

-לעיתים נדירות וירוס קליצי מופיע בגרסה אלימה במיוחד, המכונה vsFCV, אשר מתקיפה ומזהמת איברים חיוניים ואף את התאים בכלי הדם.

איך נדבקים בוירוס הקליצי?

הוירוס הינו מדבק מאוד והוא מועבר מחתול לחתול באמצעות מגע ישיר, כגון התעטשות או חפצים מזוהמים, כגון כלי אוכל או ארגזים. חתולים המאוחסנים במקומות קרובים, כמו מקלטים או בתי חתול, נמצאים בסיכון גבוה יותר להידבק ב-calicivirus.  

האם יש חיסון לוירוס?

למזלנו יש טיפול אפקטיבי למניעה על ידי חיסון כנגד הוירוס שהוא חלק מפרוטוקול החיסון הסטנדרטי לחתולים וניתן בדרך כלל כחיסון משולב הכולל גם הגנה מפני מחלות חתולים נפוצות אחרות.

חתולים המחלימים מזיהום כתוצאה מווירוס קליצי זקוקים לטיפול רפואי צמוד, כולל ניקוי סביב העיניים והאף כדי למנוע הצטברות של הפרשות. החתולים יכולים לאבד קצת מהתאבון הבריא שלהם כי הם לא מריחים את האוכל ולכן הרצון לאכול יכול להיות בנסיגה. 

תדירות החיסון נגד Calicivirus בחתולים עשויה להשתנות בהתאם למספר גורמים, כולל גיל החתול, אורח החיים והבריאות הכללית. באופן כללי, גורים צריכים לקבל את סדרת החיסונים הראשונית שלהם ל-Calicivirus, בדרך כלל החל מגיל 6-8 שבועות, עם זריקות דחף ניתנות כל 3-4 שבועות עד שהגיעו לגיל 16 שבועות.

לאחר שהחתולים כבר בוגרים צריך להמשיך לחסן את החתול פעם בשנה כדי לשמר על יעילות החיסון.

חתול עם נזלת

חתול מנוזל הינה תופעה אופיינית לחתולים הסובלים מזיהומים ויראליים בדרכי הנשימה העליונים . הזיהומים יכולים לנבוע ממגוון רב של סיבות כמו המצאות חיידקים או וירוסים. דוגמא נפוצה וירוס הרפס החתולים (FHV)או ווירוס קליצי של החתולים (FCV).

אך זו לא הסיבה היחידה , ישנן מגוון סיבות סביבתיות או פנימיות הגורמת להפרשות מהאף.

לדוגמא אלרגיה לחומרים בסביבה של החתול (אבק, אבקנים של פרחים , עובש , או רגישות למזון) או בעיה רפואית של זיהום בשיניים, במיוחד בשיניים העליונות, שיכולה להתפשט לנחיריים ולגרום להפרשות מהאף.

יחד עם הנזלת אצל החתול יכולים להופיע סימנים נוספים כמו עיטוש או שיעול , הפרשות מהעיניים , אובדן תיאבון או עייפות, קשיי נשימה או נשימה כבדה ומרעישה. אם לחתול שלכם יש אף מנוזל, במיוחד אם זה מלווה בתסמינים נוספים או נמשך יותר מכמה ימים, חשוב לפנות לווטרינר. הוטרינר יוכל לאבחן את הגורם הבסיסי ולהמליץ על טיפול מתאים, כולל אנטיביוטיקה לזיהומים חיידקיים, אנטי-ויראליים לזיהומים ויראליים, אנטי-היסטמינים לאלרגיות או כל טיפול אחר המתאים לאבחנה. 

בזמן ההמתנה לתור לווטרינר או אם התסמינים קלים, תוכלו:

  • לשמור על החתול נוח: לוודא שהוא נמצא בסביבה חמימה ויבשה.
  • לנקות את האף שלו: לנגב בעדינות את ההפרשות עם מטלית לחה.
  • לעודד שתייה: לוודא שהוא שותה הרבה מים.
  • להרטיב את האוויר: שימוש במכשיר אדים יכול לעזור להקל על הנשימה.